ונציה נילי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם בתאונת דרכים ביום 18.4.04. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר עוזי אשכנזי, בדק את התובעת, מצא שבעברה תחלואה משמעותית אשר הוחמרה במידה כלשהי בעקבות התאונה – שיעור שהעריך ב – 2%.

המומחה נחקר כאשר שני הצדדים ניסו לקעקע את חוות-דעתו. התובעת הצליחה להפיק מחקירתו הנגדית, שבעקבות התאונה נמצא אצלה ממצא רנטגני של פריצת דיסק, שהוא חמור יותר מהממצא הרנטגני שקדם לתאונה. כמו-כן אישר המומחה שרק אחרי התאונה תועדו אצל התובעת ע"י רופאה הגבלות ניכרות בתנועה. הנתבעת הציגה בפני המומחה מסמך רפואי (אשר בעותק שעמד לנגד עיני המומחה היה קטוע ולא ניתן היה לקרוא את תאריכו) והצביעה על כך שעוד לפני התאונה תועדו תלונות דומות או זהות לתלונות שנשמעו אחריה. פענוח ה – ct שממנו נלמד קיומה של פריצת הדיסק אחרי התאונה, עשוי לשקף מצב שבפועל כבר היה קיים לפני התאונה (ואחראי לתלונות שקדמו לתאונה).

אכן, עברה של התובעת כלל תלונות על כאבי גב ממצאים וטיפולים רפואיים בשל ליקויים בעמוד השדרה המותני. סביר שהתאונה גרמה להחמרה כלשהי במצב זה, אך ברור שאחרי התאונה אין תיעוד ממשי של תלונות או טיפולים ובודאי שאין החרפה משמעותית של הסימפטומים שנמצאו אצלה גם לפני התאונה. כפי שהסביר המומחה, הכאבים שמהם סבלה התובעת הופיעו בעבר במספר גלים – תקופות של זמן קצר יחסית של כאב שביניהן תקופות רגיעה. לטענת התובעת היה על המומחה להעריך את מגבלותיה בתקופות השיא של כאביה ומגבלותיה וממילא לקבוע לה שיעור נכות גדול יותר. המומחה הסביר שאין לקבוע את הנכות בהתייחס לנקודות השיא של המגבלות, כפי שהן במהלכו של התקף, אלא שיש לשקלל את מצבה הממוצע של התובעת הן בתקופות ההתקפים והן ביניהם. מכיוון שבמשך תקופה של 12 השנים האחרונות סבלה התובעת מארבעה התקפים בלבד, נראה שעמדת המומחה היא כמעט בלתי נמנעת, שאם לא כן היה צריך לעכב את הבדיקה לפרק זמן בלתי ידוע, עד שבמקרה ניתן יהיה לערוך אותה בעת התקף. גם נורמטיבית, איני רואה טעם להעניק נכות על פי מגבלת השיא, המופיעה רק לעתים נדירות. הדרך שבה הלך המומחה, דהיינו בחינת הממוצע לאורך זמן נראית הוגנת. לאור זאת אני מאמץ את קביעת המומחה, לפיה נותרו לתובעת 2% נכות בלבד עקב התאונה.

מטבעה, נכות בשיעור כה נמוך אינה מצופה להשפיע השפעה ממשית על כושר ההשתכרות של אדם. אף שבסיכומי התובעת נטען שיש לייחס לה ירידה של הכנסות בעבר ובעתיד, אין לטענות אלה כל ביסוס בתיעוד שהוגש. למעשה רק עלתה הכנסתה של התובעת במידה ניכרת (והיא הודתה בכך בעדותה) בתקופה שמאז התאונה. מכאן, שהתובעת נכשלה בניסיונה להוכיח שהתאונה פגעה בכושר השתכרותה. ענין זה מרוקן ממשמעות במידה ידועה את דיוננו בשאלת אחוזי הנכות. ברור, שבלי קשר לשאלה מהם אחוזי הנכות הרפואית, מבחינה תפקודית לא הורע מצבה של התובעת בעקבות התאונה.

בסיכומיה, נזקקה התובעת לספקולציות מושכלות באשר להפסדי הכנסה, הוצאות ועזרת צד ג' בעבר ובעתיד. למותר הוא לציין שהוצאות שבעבר אמורות להיות מוכחות באמצעות קבלות ותיעוד. ראיה ממשית על הוצאות או הפסדים לא הוצגה. עיינתי בקבלות שצירפה התובעת לתצהירה ולא מצאתי שניתן לייחס אותן דווקא לכאבי הגב שגרמה התאונה וממילא את רוב ההוצאות ניתן היה להקטין מאוד או למנוע ע"י הזקקות לקופ"ח.

לאור זאת אני פוסק את נזקי התובעת כדלקמן:

בגין נזק לא ממוני - 10,000 ₪.

בגין הוצאות בעבר ובעתיד (בהנחה שמדי פעם אכן יגרמו לתובעת הוצאות) – 5,000 ₪.

בגין פגיעה כלשהי שאולי נגרמה או שתגרם לכושר השתכרותה של התובעת (מן הסתם בשיעור צנוע ולפרקי זמן קצרים) – 15,000 ₪.

ובסה"כ – 30,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

פסק-הדין ישלח לצדדים.

ניתן היום, ח' ניסן תש"ע, 23 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: